שחרור מוקדם ממאסר: המדריך המלא לניכוי שליש

הזכאות לשחרור על-תנאי – תנאי הסף, שיקולי הוועדה והדרך להגשת בקשה

שיחה אחת חוזרת על עצמה אצלנו במשרד שוב ושוב. בן משפחה מתקשר ואומר שהאסיר ריצה כבר חלק ניכר מעונשו, שהתנהגותו בבית הסוהר תקינה, שיש לו מקום לינה ותומכים בחוץ, ושואל מתי הוא בכלל יכול לבקש שחרור. התשובה אינה חד-משמעית, כי הזכאות לשחרור מוקדם תלויה במספר תנאים מצטברים שקבועים בחוק שחרור על-תנאי ממאסר, התשס”א-2001, ובהחלטתה של ועדת שחרורים ששוקלת כל מקרה לגופו. המאמר הזה מפרק את התנאים אחד לאחד, מסביר מי בעצם מחליט ולפי מה, ומציב את הצעדים המעשיים שמגדילים את הסיכוי להחלטה חיובית.

זמן קריאה: 5 דקות

תוכן עניינים

• מהו בעצם שחרור על-תנאי
• תנאי הזכאות להגשת בקשה – הרשימה הממוספרת
• היחידה למאסרים קצרים – מסלול נפרד שכדאי להכיר
• מה ועדת שחרורים באמת בודקת
• מה אפשר לעשות כבר עכשיו כדי לחזק את הבקשה
• החלטה שלילית היא לא סוף הדרך
• המסלול מהחקירה ועד השחרור – ראייה רחבה יותר
• תנאי השחרור שכדאי לקחת ברצינות
• שאלות נפוצות על שחרור מוקדם
• לסיכום – זכות שצריך לדעת איך לממש

מהו בעצם שחרור על-תנאי

שחרור על-תנאי, שרבים מכנים אותו שחרור מוקדם או ניכוי שליש, הוא מנגנון שבו האסיר משתחרר לפני שסיים לרצות את מלוא עונש המאסר שגזר עליו בית המשפט. הרעיון שעומד בבסיסו הוא שיקום. המחוקק הניח שאסיר שהוכיח התקדמות, שנמצא לו מסגרת תומכת בקהילה ושהסיכון שיחזור לפלילים נמוך, עדיף שישתקם מחוץ לכותלי בית הסוהר מאשר בתוכם. השחרור ניתן כרישיון, כלומר כזכות מותנית שאפשר לבטל אם האסיר מפר את תנאיה או מסתבך שוב.

חשוב להבין את ההבחנה בין שתי דמויות. יש את האסיר עצמו, שמגיש את הבקשה או שהבקשה מוגשת בעדו, ויש את ועדת שחרורים, שהיא הגוף שדן בבקשה ומחליט. הוועדה אינה בית משפט ואינה חוזרת לדון באשמה או בחומרת העבירה עצמה. היא בוחנת את ההווה ואת העתיד, בעיקר את מסוכנותו של האסיר ואת סיכויי השיקום שלו, ולא את מה שהיה.

תנאי הזכאות להגשת בקשה – הרשימה הממוספרת

אז מתי בעצם זכאי אסיר לשחרור מוקדם? חוק שחרור על-תנאי ממאסר קובע מסלול מרכזי ותנאים ברורים. ריכזנו אותם כאן בצורה ממוספרת, כפי שאנחנו מסבירים אותם למשפחות בפגישה ראשונה.

תנאי 1 – ריצוי שני שלישים מתקופת המאסר. זהו תנאי הסף המרכזי במסלול הרגיל. אסיר שנגזר עליו עונש מאסר יכול להיות זכאי לבקשת שחרור על-תנאי אחרי שריצה שני שלישים מהעונש בפועל. את תקופת המאסר בפועל מחשבים אחרי ניכויים וזיכויים שנצברו, ולכן כדאי לוודא את המועד המדויק מול שב”ס ולא להסתמך על חישוב עצמאי.

תנאי 2 – מאסר בפועל של שישה חודשים לפחות. המסלול הרגיל חל על מי שנדון למאסר בפועל של חצי שנה ומעלה. מי שנדון לתקופה קצרה מכך נמצא בדרך כלל במסלול אחר, של היחידה למאסרים קצרים, שפועלת במקביל ובכללים שונים במקצת.

תנאי 3 – המלצת שב”ס או הגשת בקשה על ידי האסיר. בפועל, התהליך מתחיל כששירות בתי הסוהר מגיש תסקיר וחוות דעת לוועדה, או כשהאסיר או סניגורו מגישים בקשה מטעמם. לבקשה מטעם האסיר מצרפים בדרך כלל תוכנית שיקום, אסמכתאות על מקום מגורים ותעסוקה, ולעיתים גם חוות דעת טיפולית.

תנאי 4 – עמידה בשיקולים שהוועדה בוחנת. זיכוי בריצוי שני שלישים אינו מבטיח שחרור, וזו נקודה שמשפחות רבות מפספסות. תנאי הסף פותחים את הדלת לדיון, אבל ההחלטה עצמה נתונה לשיקול דעתה של ועדת שחרורים, שבוחנת את מסוכנות האסיר, את התנהגותו במהלך המאסר, את נסיבות העבירה, את הצפוי ממנו לאחר השחרור ואת קיומה של תוכנית שיקום ממשית.

תנאי 5 – העדר מכשולים חוקיים ספציפיים. ישנם מצבים שבהם החוק מציב רף שונה או תנאים מחמירים, למשל לגבי עבירות מסוימות או אסירים שהוכרזו כמסוכנים. במקרים כאלה ייתכן שיהיה צורך בריצוי של תקופה ארוכה יותר או בהליך שיקולי נוסף, ולכן בדיקה פרטנית של גזר הדין ושל הודעות שב”ס היא תנאי הכרחי לכל בקשה.

תנאי 6 – קבלת ההחלטה על ידי ועדת שחרורים. בסופו של תהליך, זכאות היא דבר אחד ושחרור בפועל הוא דבר אחר. השחרור ניתן בהחלטת הוועדה, בדרך כלל בתנאים כמו פיקוח של קצין מבחן, הימנעות מעבירות, ולעיתים פיקוח אלקטרוני או מגורים במסגרת מוגדרת.

היחידה למאסרים קצרים – מסלול נפרד שכדאי להכיר

לא כל אסיר עובר דרך ועדת שחרורים. מי שנדון למאסר קצר נבחן במסלול של היחידה למאסרים קצרים בשב”ס, שמקדים את מועד השחרור המלא על בסיס התקדמות בתקופת המאסר. ההחלטה שם מתקבלת לפי חוות דעת של גורמי מקצוע בשב”ס, שבוחנים בין השאר משמעת, השתתפות בטיפול, ומידע מודיעיני שקיים לגבי האסיר.

הניסיון שלנו מלמד שדווקא במסלול הזה, שנראה פחות פורמלי, אנשים מפסידים הזדמנויות. הם לא יודעים שאפשר להתכונן לו, שאפשר להציג מסמכים ולוודא שהתיק האישי משקף את ההתקדמות בפועל. אסיר שמגיע לדיון עם אסמכתאות על עבודה שמחכה לו או על מסגרת טיפולית, נמצא בעמדה טובה יותר מאסיר שמגיע בלי כלום ומקווה שהמערכת תעשה את העבודה בשבילו.

מה ועדת שחרורים באמת בודקת

הוועדה יושבת עם תיק מלא. יש בו גזר הדין, תיקו האישי של האסיר, תסקירים של גורמי הטיפול והמודיעין של שב”ס, ולעיתים גם עמדה של נפגע העבירה, שזכותו להביע עמדה בנוגע לשחרור. מי שרוצה להבין אילו נתונים נשקלים בהחלטה ימצא פירוט בתקנות העונשין (נתונים לצורך החלטת ועדת שחרורים), שמונות בין השאר את מסוכנות האסיר, כתבי אישום תלויים נגדו, קיומה של תוכנית שיקום ואופן הפיקוח עליה.

בפועל, ארבעה צירים חוזרים ברוב הדיונים. הראשון הוא מסוכנות, כלומר ההערכה אם האסיר מסכן את שלום הציבור אם ישוחרר. השני הוא התנהגות במאסר, כולל עבירות משמעת, השתתפות בטיפול ובתעסוקה בכלא. השלישי הוא התוכנית ליום שאחרי, שאלה שאגורה מאחוריה מילת מפתח בוועדה. תוכנית שיקום של הרשות לשיקום האסיר, או תוכנית פרטית סדורה, משקפת לוועדה שמישהו בחוץ חושב קדימה ומוכן לקחת חלק. הרביעי הוא עמדת הצדדים, כולל עמדת הפרקליטות ונפגע העבירה.

נושא נפגעי העבירה קיבל בשנים האחרונות משקל משמעותי. חקיקה עדכנית הרחיבה והסדירה את זכותם של נפגעי עבירה להביע עמדה בנוגע לשחרור על-תנאי, ולכן חלק מההכנה לדיון הוא לדעת מה תהיה העמדה שתוצג ואיך להתמודד איתה בטיעון שקול ומכבד.

מה אפשר לעשות כבר עכשיו כדי לחזק את הבקשה

הכנה נכונה מתחילה הרבה לפני מועד הדיון. אסיר שמשתתף בטיפול, שומר על משמעת תקינה ומתעד את ההתקדמות שלו, בונה לעצמו תשתית עובדתית שהוועדה יכולה להישען עליה. במקביל, המשפחה יכולה לפעול בחוץ, לרכז אסמכתאות על מקום מגורים יציב, הצעת עבודה מסודרת, או קבלה למסגרת טיפולית בקהילה.

אצלנו במשרד תומר אשש ושות’ אנחנו נוהגים להתחיל בבדיקה של גזר הדין, של תיק המודיעין ושל מועדי הזכאות, ורק אחר כך לבנות את הבקשה עצמה. לפעמים מסתבר שמועד הדיון קרוב יותר ממה שחשבו. לפעמים מסתבר שיש תנאי שחוסם או מקשה, ואז עדיף לדעת את זה מוקדם ולא ביום הדיון עצמו. ייצוג מקצועי בהליכי עתירות אסירים וליווי בהליכי שחרורים נועד בדיוק לשלב הזה, לוודא שהתיק שמונח בפני הוועדה הוא התיק המלא והמדויק, ולא רק מה שנוח למערכת להציג.

החלטה שלילית היא לא סוף הדרך

ועדת שחרורים דוחה בקשות. זה קורה, ולפעמים בגלל סיבות שאפשר לתקן, כמו תוכנית שיקום לא מספקת או חוות דעת שלילית חד-פעמית. החוק מאפשר לשקול בקשה חוזרת בהתקיים תנאים מסוימים, ובנוסף קיימת אפשרות לפנות לבית המשפט לעניינים מנהליים נגד החלטת הוועדה. חשוב להבין את טיב הביקורת השיפוטית הזו. בית המשפט אינו ערכאת ערעור על הוועדה ואינו מחליף את שיקול דעתה בשיקול דעתו, אלא בוחן אם ההחלטה סבירה, מבוססת ונעשתה תוך הפעלת שיקול דעת כדין. פסיקה של בתי המשפט המנהליים, למשל עתירות שהוגשו נגד החלטות של ועדות שחרורים, ממחישה את העילים שבהם בית המשפט מתערב, כמו חוסר סבירות קיצוני או פגם מהותי בהליך.

דוגמה נוספת אפשר למצוא בעתירות של אסירים ששוחררו ברישיון ונדונה בקשתם בעניין ביטול הרישיון או הפקעתו. פסקי דין בעניין אסירים ברישיון מראים שגם אחרי השחרור יש זכויות שאפשר ולפעמים צריך להילחם עליהן, ושהליך משפטי מוקדם ומסודר משפיע גם על ההמשך.

המסלול מהחקירה ועד השחרור – ראייה רחבה יותר

מי שמלווה אסירים ומשפחות יודע שהשאלה “מתי משתחררים” נשאלת לרוב בדיעבד, אחרי שההליך הפלילי כבר הסתיים בהרשעה. אבל המועד שבו נגזר העונש הוא בעצמו תוצאה של מאבק משפטי. גזר דין קצר יותר מקצר את כל הדרך שאחריו, כולל תקופת הריצוי שנדרשת לבקשת שחרור על-תנאי. לכן ייצוג נכון בשלבים המוקדמים, בחקירה, בשימוע לפני הגשת כתב אישום ובמשפט עצמו, הוא חלק מאותה מערכה אחת. אפשר לקרוא עוד על הדרך שבה אנחנו ניגשים אליה בעמוד על ייצוג במשפט פלילי, מהחקירה ועד הערעור.

אם נגזר דין תקף ויש טענות ממשיות נגדו, עדיין קיימת האפשרות של ערעור פלילי על הכרעת הדין או על גזר הדין. לא כל ערעור מצליח, אבל החלטה שלא לבחון אותו בכלל עלולה להשאיר על השולחן שנים שלמות של מאסר שאפשר היה לחסוך. מנגד, גם אחרי גזר דין סופי הדלת לא נסגרת, וכל מה שתואר בסעיפים הקודמים על ועדות שחרורים והיחידה למאסרים קצרים נשאר רלוונטי.

תנאי השחרור שכדאי לקחת ברצינות

אסיר שמשתחרר על-תנאי מקבל רישיון ולא חנינה. ההבדל משמעותי. הרישיון מותנה בדרך כלל בפיקוח של קצין מבחן, בהימנעות מעבירות, ולעיתים בתנאים נוספים כמו הגבלות על מקום מגורים, פיקוח אלקטרוני או השתתפות בטיפול. הפרה של התנאים עלולה להוביל לביטול הרישיון ולהחזרה למאסר לריצוי שארית העונש, ולכן עמידה מדויקת בתנאים היא חלק בלתי נפרד מהשחרור עצמו.

מבחינתנו, הליווי לא מסתיים בדלת של בית הסוהר. אנחנו נלחמים עבורך בכל שלב, גם כשצריך לוודא שהרישיון מנוסח באופן שאפשר לעמוד בו, גם כשצריך לטעון מול הוועדה על תנאים מיותרים, וגם כשצריך להתמודד עם בקשת ביטול. ההבנה של המערכת מבפנים, אחרי כעשרים שנה של עבודה מול פרקליטות, שב”ס וועדות, היא שמאפשרת לראות את התמונה המלאה ולא רק את השלב שנמצאים בו כרגע.

שאלות נפוצות על שחרור מוקדם

האם ריצוי שני שלישים מהמאסר מבטיח שחרור?

לא. זהו תנאי סף שפותח את האפשרות להגיש בקשה ולקיים דיון, אבל ההחלטה נתונה לשיקול דעתה של ועדת שחרורים שבוחנת את המסוכנות, את ההתנהגות במאסר ואת תוכנית השיקום.

האם נפגע העבירה יכול להשפיע על ההחלטה?

כן. נפגע עבירה זכאי להביע עמדה בנוגע לשחרור על-תנאי, והעמדה מובאת בפני הוועדה. חקיקה עדכנית הרחיבה את הזכות הזו, ולכן היא חלק קבוע מנוף השיקולים בהליך.

מה קורה אם הוועדה דוחה את הבקשה?

אפשר להגיש בקשה חוזרת בהתקיים התנאים שנקבעו בחוק, ואפשר לעתור לבית המשפט לעניינים מנהליים נגד ההחלטה. בית המשפט בוחן את חוקיות ההחלטה וסבירותה ולא מחליף את שיקול הדעת של הוועדה.

האם אסיר שנדון למאסר קצר עובר ועדת שחרורים?

לא בהכרח. מאסרים קצרים נבחנים בדרך כלל במסלול של היחידה למאסרים קצרים בשב”ס, שמקדים את מועד השחרור על בסיס חוות דעת מקצועית ולא בהליך של ועדה.

לסיכום – זכות שצריך לדעת איך לממש

הזכאות לשחרור מוקדם אינה אוטומטית. היא תלויה בריצוי תקופת הסף, בהעדר מכשולים חוקיים ובעיקר בהחלטה של ועדת שחרורים שבוחנת את האסיר כאדם, את ההתקדמות שלו ואת העתיד שמחכה לו בחוץ. חוק שחרור על-תנאי ממאסר מסדיר את כל המסלול הזה, ומי שמכיר אותו לעומק יודע להיערך בהתאם, מהיום הראשון של המאסר ועד לדיון עצמו. המאמר כאן מציג את המסגרת הכללית בלבד, ואינו תחליף לייעוץ משפטי אישי שמותאם לנסיבות הספציפיות של כל מקרה.

אם אתם או בן משפחה שלכם מרצים עונש מאסר ושוקלים בקשת שחרור על-תנאי, אנחנו כאן. צוות משרד תומר אשש ושות’ מלווה אסירים ומשפחות בהליכי שחרורים, בעתירות אסירים ובכל הדרך שלפני כן, בליווי אישי, מסור ודיסקרטי מהחקירה ועד הערעור.

על המשרד

משרד עו”ד תומר אשש ושות’ הוא משרד בוטיק של עורך דין פלילי בחיפה המשלב זרוע פלילית חזקה עם זרוע אזרחית-מסחרית תחת קורת גג אחת. עם ניסיון של כ-20 שנה בניהול תיקים מורכבים בכל הערכאות, המשרד מספק מעטפת ליווי אישית, מקצועית ודיסקרטית – מהשלב הראשון ועד לסיום ההליך – מתוך מחויבות למיצוי מלוא זכויותיו של הלקוח.