עובדים עלינו עבודה עברית

השר גלעד ארדן ממשיך במדיניות הסחבת שלו בעניין אי הפללת צרכני קנאביס, ובינתיים בשטח נותרה מציאות לא ברורה של שוטרים שמצד אחד חייבים לבצע את עבודתם, ומצד שני לא מצליחים להתמודד עם היקפי הסחר העצומים ששוטפים את הרחובות. כמה מילים על סמים.

(בתמונה - השר לבטחון פנים, גלעד ארדן. צילום: קובי גדעון, לשכת העיתונות הממשלתית)

16/08/2017

עובדים עלינו עבודה עברית
לפני כחמישה חודשים הפתיע השר לביטחון פנים, גלעד ארדן, והודיע על שינוי מדיניות בכל הנוגע להפללת צרכני קנאביס. הציפיה הייתה כי הקנאביס יצא מפקודת הסמים המסוכנים ועננת ההפללה תרד מעל ראשם של כחצי מיליון בני אדם (על פי ההערכות) שצורכים את הצמח בצורות שונות שלו, בין אם להנאתם ובין אם לצרכים אחרים.

אולם ציפיות לחוד ומציאות לחוד - עד מהרה התגלה כי במדיניות החדשה אין בשורה גדולה מידי לחובבי הקנאביס. האיום הפלילי לא הוסר לגמרי משום שהצמח לא הוצא מפקודת הסמים, ולא זו בלבד אלא שעל פי המדיניות החדשה, על מנת לקבל קנס של 1,000 שקלים בגין השימוש יהיה על המשתמש להודות בצריכת סם מסוכן, הודאה שכמובן תתועד ברישומי המשטרה. בפעם השניה שייתפס ישלם כפל קנס ובפעם השלישית התיק כבר יועבר ליחידת הסדר מותנה במשטרת ישראל. ומה יהיה אם ייתפס בפעם הרביעית? ובכן, כאן כבר אין כל חדש. המשטרה שוב תוכל להפעיל את סמכותה המלאה ולפתוח בהליך פלילי, על כל המשתמע מכך. כעת מתברר כי גם המתווה הבעייתי הזה נגרר מסיבות לא מובנות ויישומו נדחה בינתיים עד למושב הכנסת הבא. בין אם העיכוב נגרם מסיבות טכניות ובין אם הסחבת הזו מכוונת, המצב שנוצר בפועל הוא לא פחות מאבסורדי.

דעתי בנושא הפללת צרכני סמים ידועות. כתבתי אותן מעל במה זו לא פעם ולא פעמיים. כמו בנושאים רבים המשיקים לתחום הפלילי, עיקר הבעיה מתחיל בתפיסה מיושנת ולא מתאימה למציאות של המאה ה-21. מדינות העולם שפכו מאות מיליארדי דולרים לאורך השנים במאמץ להילחם בתופעת השימוש בסמים. את התוצאה אתם ודאי יודעים - השימוש בסמים לא רק שלא פחת, הוא גבר וגיל תחילת השימוש בהם הולך ויורד.
 
המלחמה בסמים נכשלה כישלון חרוץ. והיא נכשלה משום שהיא חזרה וחיפשה את המטבע מתחת לפנס ולא במקום בו הוא אבד באמת. איסור הוא תמיד "הפתרון" הקל ביותר. הסדרה, רגולציה, חינוך והסברה כרוכים בעבודה קשה יותר שעולה לא מעט כסף ודורשת חשיבה מקצועית והקצאת משאבים - וזה עוד מבלי לדבר על אינטרסים כלכליים חזקים בתעשיות מקבילות שקל מאוד להבין כי הסדרת שוק הקנאביס, והסמים בכלל, תסב להם נזקים רבים.
 
אין הכוונה לשפוט לכף חובה אף אדם שפועל על מנת להגן על האינטרסים שלו מפני שינויים כאלה ואחרים, אולם יש לזכור כי בכל שינוי חוקתי האינטרס המוביל חייב להיות טובתו של רוב הציבור. הרי לא מעט סמים נמכרים בכל העולם באופן חוקי לכל דורש: אלכוהול, טבק, קפאין, תרופות מרשם ועוד. אז מדוע דווקא קבוצה מסוימת של סמים אינה חוקית?
 
צריך לקרוא לילד בשמו - התמכרות היא בעיה רפואית או נפשית והטיפול בה צריך להיות בהתאם לכך. תחת הדין הפלילי צריכים ליפול מעשים אשר גורמים נזק של ממש לסביבה או לסדר הציבורי, וברוב המוחלט של מקרי צריכת הסמים לא כך הדבר. לא זו אף זו - האיסור אינו מונע ואינו מצמצם את השימוש ואת הסחר בחומרים האסורים. בדיוק כשם שחוקי היובש בארצות הברית בתחילת המאה ה-20 לא מנעו שימוש באלכוהול אלא בעיקר סייעו לפתח שוק שחור משגשג שלו שהתנהל כמעט בכל קרן רחוב, כך גם האיסור על צריכת סמים מעודד שימוש וסחר לא חוקי. היום, מאה שנה אחרי, כבר אין צורך בפינות רחוב אפלות - הטכנולוגיה מאפשרת אמצעים אחרים בהם מתנהל סחר של עשרות אלפי קילוגרמים של סמים באין מפריע בהתאם לחוקי הביקוש וההיצע.
 
אין מנוס מפתרון שהוא אזרחי ולא פלילי - חינוך מגיל צעיר בנושא סמים והסכנות הטמונות בשימוש לא אחראי בהם, הסדרה של השוק לרבות פיקוח ורגולציה על גיל הצרכנים, טיב המוצר הנמכר ומחירו והסרת העננה הפלילית מעל מאות אלפי אזרחים נורמטיביים ושומרי חוק שמבקשים להירגע בסוף היום במרפסת ביתם מבלי להזיק לאיש, קל וחומר מעל אלו שזקוקים לכך על מנת לקבל טיפול רפואי הולם שיעניק מזור לגופם ולנפשם.