במקום להעניש את הצרכנים - טפלו במי שזקוק באמת לטיפול

הפללת צרכני זנות היא לא רק שגויה מיסודה - היא גם המעשה הכי אנטי חברתי שיכולה הכנסת לעשות על מנת לטפל במי שבאמת זקוקה לטיפול ומנסה לצאת ממעגל הזנות. בדיוק כמו קנאביס.

06/04/2017

במקום להעניש את הצרכנים - טפלו במי שזקוק באמת לטיפול
החודש נתבשרנו כי ועדת המשנה למאבק בסחר בנשים ובזנות בכנסת מקדמת במלוא הקיטור הצעת חוק שתכליתה הוצאת הזנות אל מחוץ לחוק בישראל והפיכה של צריכת שירותי מין לעבירה פלילית. הצעת החוק הזו עלתה מספר פעמים בשנים האחרונות על שולחן הכנסת ועברה בעבר קריאה טרומית בלבד, אולם נדמה כי הפעם קיים סביבה קונצנזוס של חברות כנסת מימין ומשמאל אשר נחושות להשלים את המהלך.

איני יודע מה עבר בראשן של חברות הכנסת אשר גרם להן להיכנס למאבק באחת התופעות העתיקות בעולם, אשר היתה קיימת עוד הרבה לפני שהן נבחרו לכנסת וככל הנראה תישאר גם הרבה אחרי שהן תפרושנה ממנה. איני חושד בטוהר כוונותיהן כמובן, אך הצפייה בדיוני הוועדה, ובמיוחד בדברי שרת המשפטים, איילת שקד, מעלה תהיות רבות אחרות - עובדתיות ומוסריות כאחת.

נתחיל בעובדות. מוטב להזכיר לשרת המשפטים, וחבל שבתור השרה הממונה היא אינה זוכרת זאת בעצמה, כי האיסור החוקי והסנקציה שבאה בעקבותיו אינם מונעים מרוב האנשים לעבור על החוק. הנה לדוגמה, צריכת סמים מסוימים או הימורים (מלבד אלה הממוסדים על ידי המדינה) הם אינם חוקיים בישראל אך הם עדיין חלק משגרת יומם של אזרחים רבים. לפני כשנה וחצי אף התפרסם דו"ח המסכם את עבודתה של ועדת דורנר אשר בחנה את מדיניות הענישה והטיפול בעבריינים. מסקנות הדו"ח היו חד משמעיות וחשפו את מה שכל מי שבקיא מעט בעולם הפלילי ידע כבר מזמן: עונשי מאסר אינם מועילים להרתעה. הם יקרים (על חשבוננו כמובן), כמעט ואינם משפיעים לטובה על המורשעים, ודאי שלא פותרים את הבעיה -  וגרוע מכך, זהו מעשה שגוי מבחינה חברתית.

החוק המוצע, באם יעבור, לא ישנה דבר מלבד חיזוק התלות של הזונות בגורמים עבריינים והפללה של אזרחים שומרי חוק, המגיעים מכל שכבות האוכלוסייה. את המילים הריקות בדבר "הפללה" ו"החמרת ענישה" צריך להחליף  בעשייה אמיתית לטובת שיקום למי שזקוק לו באמת - במקרה דנן, העוסקות בזנות - במטרה לסייע לכל אדם להפוך לאזרח טוב יותר במקום לתייג אותו כעבריין.

חשוב לומר - איש אינו טוען שאין בעיות כלל סביב תעשיית הזנות. בהחלט קיימות תופעות של ניצול ואלימות, כמו גם בעיות בריאותיות מהן סובלות לעתים העוסקות בזנות שנובעות מהיעדר פיקוח ראוי. אך משום שבמקום בו קיים ביקוש, לעולם יהיה קיים גם היצע, הפללה של הצרכנים עלולה להביא למצב הפוך - לא זו בלבד שהיא לא תמגר את הזנות, ציבור שלם יהפוך לעבריין ומצבן של הזונות לא ישתפר ולו במעט.

חברות הכנסת הפמיניסטיות נתפסות כלוחמות למען הצדק והמוסר ומתיימרות לשמש פה לאוכלוסייה מוחלשת הנתפסת ככזו שאין לה כוח ויכולת להתנגד, ולכן זוכות גם לתמיכה יחסית רחבה. אך תמיכה זו מושתתת בעיקרה על סיסמאות ריקות מתוכן, שלא לומר צבועות.

השאלה הראשונה, ואולי החשובה ביותר, שיש לשאול את הח"כיות הנמרצות היא: "מי שמכן"? איך החלטתן לדבר בשמן של אלפי העוסקות בזנות בישראל וכיצד קבעתן שכולן נמצאות שם מחוסר ברירה וזקוקות לחסדיכן כדי להינצל ממעגל הזנות? אפשר לספר לכן על נשים שבחרו בעבודה זו מבחירה חופשית לחלוטין, מבלי שאף גבר מעורב בתמונה ומרוויחות מאות ואלפי שקלים ללילה. חשבתן מה יקרה לפרנסתן של אלה כאשר יתווסף החוק לספר החוקים של מדינת ישראל? דווקא אתן הן אלה שמתייחסות אל הזונות בהתנשאות ופטרונות כאשר אתן מחליטות עבורן כי הן אינן יכולות לקבל בעצמן החלטות על חייהן. גיליתן שיש נשים מנוצלות? טפלו במי שמנצל אותן ולא בקרבנות.

אולי כדאי להתחיל באכיפה אמיתית של החוק הקיים לגבי זנות של קטינים, הגורר אחריות פלילית על הצרכנים, ושאינו נאכף כלל מפאת סדר עדיפויות לקוי. על פי הערכת הפרקליטות, כ-3,000 קטינים עובדים בתחום וזהותם של כ-1,000 מהם ידועה, אך אכיפה כמעט ולא קיימת.

מפתיע היה גם לראות בין השמות החתומים על הצעת החוק את שמה של חברת הכנסת הליברלית שרן השכל (ליכוד). אותה אחת שדחפה בחודשים האחרונים לאי הפללה של צרכני קנאביס, ואף הצליחה להביא לשינוי מסוים במדיניות המשרד לביטחון פנים. האם אזרחי ישראל מספיק בוגרים ואחראים להחליט על החומרים שהם צורכים להנאתם אך לא מספיק אחראים על מנת להחליט בעצמם במה לעסוק?

צביעות, כבר אמרנו.

הקול הפמיניסטי לעתים קרובות מידי משרטט לעצמו את המטרה לאחר שיורה את החיצים, ובכך כמובן מחמיץ פעם אחר פעם את העברת המסר וסוחף אחריו קולות מתלהמים ופופוליסטיים הזועקים סיסמאות נבובות לחלל, ללא כל בדיקה אמיתית של הנתונים. כך, גם אם יש אישה (לא כל שכן גבר) המתנגדים לחיבוק הדוב של הקהילה הפמיניסטית, היא חוששת לדבר פן תיתפס כחריגה ותוקע על ידי אותה הקהילה אשר לכאורה מנסה לדאוג לה.

ראוי לציין בהקשר זה כי זנות היא ממוסדת וחוקית בלא מעט מדינות בעולם - מניו זילנד הרחוקה ועד יעדים קרובים ומוכרים לכולנו כמו אוסטריה, גרמניה, הולנד שוויץ ויוון. בתי הזונות במדינות הללו פועלים תחת רישיון עסק וחלים עליהם כל חוקי העבודה והבריאות. העובדות מקבלות זכויות סוציאליות ואף משלמות מס על הכנסתן, בדיוק כמו כל עובד אחר במשק. מיסוד התעשייה עשה רק טוב לעוסקים בה וגם לגורמי האכיפה היכולים לעקוב אחר הפרות החוק בצורה טובה יותר ולהבטיח את שלומן ובריאותן של העובדות.

ואם מישהי לא רוצה? זכותה. אבל אין זה עניין פלילי (כל עוד אין מכריחים או מנצלים אותה) כי אם חברתי. המדינה צריכה לפרוש חסותה על הנמצאות במעגל הזה מחוסר ברירה (כלכלית או חברתית) ולהבטיח סל שיקום ראוי ונדיב לכל אחת אשר מבקשת לצאת ממנו. שוב - קשה שלא להשוות את הסיטואציה להפללת המכורים לסמים במקום הפניית המשאבים לטיפול ושיקום לצורך החזרתם לחברה כאנשים בריאים ויצרנים. להתאים את החוק למציאות ולא לכפות עליה את האג'נדה, כפי שאמרה אותה חברת הכנסת השכל רק לפני כחודש בהקשר של הפללת צרכני קנאביס.

אלא, שככל הנראה קל וזול יותר להגיש הצעת חוק פופוליסטית מתוך תקווה שהדבר יקנה למחוקקות נקודות זכות נוספות בקרב הציבור שאינו מודע לנתונים, ובכך ימצב את מגישות ההצעה כאבירות זכויות האדם על מזבח העקרונות אשר אמורים לקבע את אותן הזכויות בדיוק.