גם לשופטים נמאס

המשטרה מנסה לגייס עדים בכל מחיר, הפרקליטות גוררת רגליים, ואפילו התביעה כבר הודתה שהתשתית הראייתית "בעייתית". פלא שגם שופטי המחוזי התייאשו?

(תמונה: אור מני ואדר יהלום)

03/04/2017

גם לשופטים נמאס
אחד מ"תיקי הדגל" של משטרת ישראל עומד בפני קריסה. מפתיע? תלוי את מי שואלים.

שופטי בית המשפט המחוזי בתל אביב שרה דותן, מרדכי לו וירון לוי הודיעו לנשיאות בית המשפט כי הם פורשים מתיקי הרצח של ארגון מוסלי לנוכח המחלוקות הארוכות והמתמשכות בעניין העברת חומרי החקירה וגרירת הרגליים המתישה של הפרקליטות והתביעה.

לאור התנהלות המשטרה והפרקליטות עד כה בתיק, ההחלטה הזאת לא מפתיעה כלל ועיקר. תקציר הפרקים הקודמים: כבר במאי 2015, עת הוגשו כתבי אישום על מקרי הרצח של אוהד פרנקו, דניאל סמרה ובר כהן, המבוססים על עדות מפוקפקת של עד מדינה שנוי במחלוקת, נראה היה כי המשטרה מתקשה להשיג ראיות חותכות ומנסה בכל מחיר להביא להפללה - גם במחיר של הסתמכות על עד לא אמין (שהעיד בעבר על מקרי רצח נוספים - עדויות שאיבדו את ערכן). גם כאשר נפתח המשפט, מסירת חומרי החקירה לסנגורים עוכבה פעם אחר פעם עד אשר השופט צבי זילברטל נאלץ לרמוז כי ללא שינוי בהתנהלות התביעה, לא יהיה מנוס משחרור הנאשמים.

בהמשך, בקיץ 2016, גייסה המשטרה עד מדינה נוסף אשר טען כי הוא ביצע את הרצח של בר כהן - אותו רצח שיוחס לנאשמים אביאל וואהל וליאור גרינברג, על פי עדותו של עד המדינה בתיק מוסלי. בקבלתה את העדות הזו, למעשה הודתה המשטרה בחוסר האמינות של העד המרכזי בתיק מוסלי, על אף שהמשיכה לקבל את עדותו באשר לשני מקרי הרצח האחרים. מבולבלים? גם המשטרה כנראה.

העיקרון של גיוס עדי מדינה, על פניו, הוא פשוט - מוצאים אדם הקשור בפרשה ושיש לו מה להפסיד (וכמובן שיש מספיק ראיות על מנת להפליל אותו עצמו) ותמורת הפללת חבריו הוא זוכה להקלות ולהגנה מטעם המדינה. המשטרה מגנה על העד, עדותו נשמעת והצדק יוצא לאור. האמנם העניין עד כדי כך פשוט?

עדי מדינה היו מאז ומתמיד כלי מרכזי בניסיונותיה של משטרת ישראל להילחם בפשיעה החמורה, על כל הבעייתיות הכרוכה בכך. באופן עקרוני, שימוש בעדי מדינה הוא בעייתי מיסודו ולמעשה מהווה מעין ניסיון של המשטרה להסיר מעליה את האחריות לאיסוף הראיות ולהעבירה למי שבעצמו ביצע פשע - מהלך שרק עליו ועל מוסריותו ניתן לדון במאמר שלם. הלהט שבו פועלת המשטרה על מנת להגיע להכרעה בתיק ולרשום לעצמה הצלחה מביא אותה לעתים למצב בו המטרה מקדשת את האמצעים, שלא לומר מכשירה את השרצים. הניסיון לגייס עדי מדינה כמעט בכל מחיר גובה מחיר גבוה מאוד של עדויות סותרות והגמשת דרישות הסף של הרשות להגנת עדים במשרד לביטחון פנים, לפעמים עד כדי "תפירת" התנאים הדרושים לטובת גיוס העד.

על אף כל האמור, יש תחושה שבמקרה זה הלכה המשטרה אפילו צעד אחד רחוק מידי. גיוס עד מדינה הסותר עדותו של עד אחר, רק משום הרצון "לסגור תיק" מעיד על התנהלות מבולבלת, שלא לומר חסרת אונים. ההתנהלות הזו לא נעלמה גם מעיני השופטים שהחלו לחוש אי נוחות מסיבוב הפרסה של המשטרה ומכפל העדויות. לאחר שהפרקליטות העבירה הודעה לבית המשפט על מחיקת האישום בתיק רצח בר כהן, הבינו השופטים כי הבעיה הניצבת בפניהם חמורה ואף רמזו כי לא בטוח אם יש מקום להמשך המשפט והדיונים בתיק נדחתה לתקופה ארוכה.

לכך מצטרף הפינג-פונג הבלתי נגמר בהעברת חמרי החקירה הרלוונטיים בפרשה (המכונה פרשה 1131) לסניגורים שהביא את המשפט לידי מבוי סתום של ממש, והיווה ככל הנראה את הקש ששבר את גב הגמל בהחלטת הרכב השופטים לפרוש מהמשך התיק ולהעבירו לידי הרכב שופטים אחר.

שיטת העבודה הזו של המשטרה בגיבוי הפרקליטות, יוצרת פעם אחר פעם את הרושם כי רשויות התביעה בוחרות בפתרון הקל ונדמה כי כל מטרתן היא סגירת התיק על פני הוצאת הצדק לאור. חקירת פשעים חמורים ומציאת ראיות מוצקות לביסוס כתב האישום הינה פעולה מורכבת הדורשת עבודה סיזיפית ומדוקדקת, עם ירידה לפרטים הקטנים ביותר. נדרשות שעות עבודה רבות, כוח אדם מיומן, שיטות חקירה שונות ואיסוף מודיעין נרחב.

השיטה הזו מוכרת לנו גם מתיקים נוספים, לאו דווקא של הפשיעה המאורגנת, בהם המשטרה הגיעה למבוי סתום בחקירתה וניסתה להביא לסגירת התיק במהירות האפשרית על מנת להוריד את הקוף מגבה. זכורה לכל פרשת הרצח בבר-נוער בתל אביב, שם הפליל עד מדינה את חגי פיליסאן לאחר ששיקר בעדותו במשך יותר משנה והוליך שולל את מערכות האכיפה. למרות שהיה ידוע כבר מההתחלה כי מדובר בעד בעייתי שאמינותו מוטלת בספק, המשיכה המשטרה לדבוק בעמדתה עד שלבסוף נסגר התיק בהסדר טיעון מקל, רק כדי להימנע מהליך משפטי שהיה דורש חשיפה מלאה של השתלשלות העניינים.

מעבר לבעייתיות הטמונה בהסתמכות על עדי מדינה בלבד (או בעיקר), האפשרות שעד שנמצא לא אמין בעדות אחת (ואפילו התביעה הודתה בכך) יוכל לשמש כעד מרכזי בפרשה אחרת, קל וחומר כאשר הפרשות קשורות זו בזו, נשמעת מופרכת עד בלתי אפשרית בעליל. פגיעה באמינותו של עד משפיעה באופן ישיר על מהימנותו הכללית ומעמידה באור שונה לחלוטין את מניעיו למסירת העדות, כמו גם עדויות נוספות, ואת האינטרסים של משטרת ישראל והפרקליטות.

סתירות כה מהותיות הפוגעות במהימנותו של מי שמהווה את עמוד התווך של כתב האישום עשויה  להוריד לטמיון עבודה של חודשים רבים ולהביא לקריסת התיק כולו וכמובן לפגיעה באמון המשטרה והפרקליטות. טוב יעשו בגופים אלה אם ירכזו את מאמציהם בניסיון להגיע לחקר האמת ובגיבוש ראיות אובייקטיביות מוצקות אשר לעולם תהיינה עדיפות על עדויות שותפים (הזוכים להקלות ולתמורה כספית) כבסיס להגשת כתב אישום.