אי אי-הפללה

במקום לפחד ולהתפלפל עם ניסוחי החלטות מעורפלים, מדינת ישראל צריכה להוריד את ענן ההפללה מעל מאות אלפי אזרחים שומרי חוק שמבקשים להירגע בסוף היום במרפסת ביתם.

(בתמונה - השר לבטחון פנים, גלעד ארדן. צילום: קובי גדעון, לשכת העיתונות הממשלתית). 

12/03/2017

אי אי-הפללה
אז השר לביטחון פנים, גלעד ארדן, כינס מסיבת עיתונאים חגיגית ובה הודיע על שינוי המדיניות ביחס לצריכה עצמית של קנאביס והתאמתה למציאות הקיימת בישראל. יפה מאוד. על פי ההערכות יש כחצי מיליון אזרחים הצורכים קנאביס בשעות הפנאי להנאתם האישית, ופקודת הסמים המסוכנים הקיימת כיום מעמידה מעל ראשם של צרכנים אלה איום פלילי מתמיד באופן המהווה גזירה שהציבור אינו יכול לעמוד בה. מעבר לכך, האיסור והאיום הפלילי אינם מונעים או מקטינים את השימוש בקנאביס. איפכא מסתברא - אם כבר הוחלט כי מדובר בעבירה פלילית, דווקא הסיכוי להיתפס בעת ביצועה הוא זה שעשוי למנוע מאנשים לעשותה ולא עצם האיסור או חומרת העונש.

משום כך, שמחתי לשמוע על התפכחותו של המשרד לביטחון פנים ועל גיבוש מדיניות חדשה בכל הנוגע לטיפול בנושא. הגם שמדובר רק בצעד ראשון, זהו צעד הכרחי וחשוב להפסקת העיוות שבהפיכת מעשה נורמטיבי, לעתים יומיומי, שאינו פוגע באיש לעבירה פלילית. זוהי התאמה מתבקשת של החוק למציאות וביכולתה להביא לשינוי התפיסה הכוללת לגבי שימוש בסמים כאלה ואחרים והעברת המשקל והאחריות מגורמי האכיפה אל הצרכן עצמו.

אולם, החלטת הממשלה שהתקבלה בנושא בשבוע שעבר עוד רחוקה מלהיות השינוי המיוחל ומתקבל הרושם כי היא שונה אפילו מהמתווה המקורי שהוצע על ידי חברת הכנסת שרן השכל (ליכוד), משרד המשפטים והרשות הלאומית למלחמה בסמים והתקבלה בתחילה אפילו על ידי השר ארדן עצמו.

על פי הפרסומים באמצעי התקשורת, ובהמשך לדיון בוועדת הסמים של הכנסת מיום 6.3.2017, נראה כי הבטחות ומסיבות עיתונאים לחוד ומציאות לחוד - המודל שיובא לאישור הכנסת (לאחר גיבוש כל ההמלצות לגבי תקינה, אכיפה, תקציב, טיפול, הסברה וכדומה) מסתמן כשונה מעט מההצהרות ההתחלתיות של המשרד לביטחון פנים. השינויים אולי נראים מינוריים, אך השפעתם על המדיניות כולה עשויה להיות מכרעת ולעקר מתוכן את כוונת המחוקק המקורית.

ראשית, הקנאביס לא הוסר מפקודת הסמים המסוכנים. משמעות הדבר כי האיום הפלילי לא הוסר כלל מעל ראשי הצרכנים. בהתאם למדיניות החדשה, בגין שימוש בפעם הראשונה והשנייה יוטל עליהם קנס בלבד, אולם בפעם השלישית תיפתח חקירה פלילית בעניין ורק אם יוחלט כי אין עניין לציבור יועבר התיק ליחידת הסדר מותנה במשטרת ישראל לצורך סגירתו. כמובן שהדבר יופיע ברשימת התיקים הסגורים במרשם הפלילי וכך הצרכן שוב עשוי להיות מוכתם ו"מסומן" על ידי משטרת ישראל על עבירה שאין בה סכנה של ממש לכלל הציבור. אם ייתפס אדם בפעם הרביעית, תוכל המשטרה להפעיל את מלא סמכותה בהתאם לשיקול דעתה ולפתוח בהליך פלילי שעשוי להסתיים בהעמדה לדין.

נשאלת השאלה - מה למעשה ההבדל בין הפעם הראשונה או השנייה לפעמים נוספות? אם הוחלט כי מי שצורך קנאביס אינו עבריין, מדוע יש צורך בחוסר העקביות הזה? האם אדם המעשן להנאתו ג'וינט במרפסת ביתו מידי סוף שבוע נופל תחת ההגדרה של עבריין? ובכן, מסתמן כי על פי המדיניות החדשה התשובה לכך הינה חיובית.

בדיון בוועדת הסמים של הכנסת אמר אמנם השר ארדן כי הוא מסכים שיש לפעול לביטול רישומים פליליים למי שרק החזיקו בקנאביס בעבר ובעקבות כך נפתח להם תיק פלילי (על פי ההערכות מדובר בעשרות אלפי תיקים כאלה שטרם חלה עליהם התיישנות), אולם בשורה זו אינה פוטרת את מי שישתמשו בעתיד בקנאביס מאיום של רישום פלילי העשוי לפגוע במהלך חייהם התקין.

חשוב לציין כי בישראל נפתחים אלפי תיקים בשנה בגין שימוש או החזקת קנאביס, חלקם הגדול לאזרחים נורמטיביים ומתפקדים שרישום כזה פוגע בשמם הטוב, וסוגר בפניהם דלתות רבות בדמות מקומות עבודה או מוסדות לימוד מסוימים. נוסף על כך, המדיניות הקיימת משיתה עומס רב ומיותר על מערכת אכיפת החוק ובתי המשפט וכרוכה בהקצאת תקציבים גדולים לטובת יישום המדיניות ואכיפתה.

בשנת 2016 למשל, נפתחו 2,800 תיקים פליליים בגין שימוש עצמי בקנאביס, מתוכם נסגרו 2,200 ורק שמונה תיקים (!!!) הגיעו לכדי כתב אישום. לקטינים נפתחו כ-200 תיקים מהם נסגרו כ-70. סך כל התקציב שהוקצה לאכיפה בתחום הגיע ל 280 מיליון (!!!) ש"ח מתקציב המשרד לביטחון פנים. לא מעט כסף...

בעיה נוספת שנוצרת כתוצאה מכך היא המשך הסיווג של שימוש עצמי בקנאביס כעבירה מסוג פשע. ככל שהעבירה מוגדרת "פשע", בסמכות משטרת ישראל לערוך חיפוש ביתי אם מתעורר אצלה חשד סביר בביצוע עבירה בביתו של אדם. השארת ההגדרה על כנה משאירה גם את האיום הזה בעינו ושוב הופכת את ציבור הצרכנים לשבוי בידי שיקול הדעת של זרועות האכיפה. השר ארדן דיבר בוועדת הסמים על אכיפה שתתמקד במרחב הציבורי אך סירב להתחייב כי לא תתבצע אכיפה כלל במרחב הפרטי והנושא נשאר מעומעם.

עוד עולה מהחלטת הממשלה כי על מנת שהעונש שיוטל על המשתמש יהיה קנס כספי בלבד, יהיה עליו להודות בביצוע העבירה. מצב זה עשוי ליצור אי שוויון בפני החוק בין מי שהודה בעבירה לבין מי ששמר על זכותו החוקתית לאי הפללה עצמית ולא הודה בחשדות כנגדו. מובן כי על מנת להרשיע בביצוע עבירה פלילית, יש צורך בקיומן של ראיות מוצקות, אך יש לזכור כי הרוב המוחלט של המשתמשים בקנאביס להנאתם הם אזרחים נורמטיביים ושומרי חוק אשר מעולם לא הסתבכו עם מערכת המשפט ואינם מורגלים בחקירות משטרה. מצב זה עשוי להביאם להודות בעבירה שלא ביצעו רק מפחד ההכתמה הפלילית העשויה לדבוק בהם.

ומשכך, מה הועילו חכמים בתקנתם? אדם שהודה בעבירה (בין אם ביצע אותה ובין אם לאו) "יזכה" לקנס כספי בלבד בעוד מי ששמר על זכותו החוקתית להתכחש לחשדות כנגדו וסרב להודות כי ביצע עבירה (ושוב - בין אם ביצע אותה ובין אם לאו) ילקח להמשך חקירה העשויה להוביל לפתיחת תיק פלילי - כך אנו מקבלים מצב בו לא זו בלבד כי העונש אינו מידתי, הוא גם אינו שוויוני.

ייתכן והקיבעון של קובעי המדיניות נובע מחשש אמיתי של התמכרות ונזקים שהיא יכולה לגרום, בעיקר לבני נוער ולמשתמשים שאינם מנוסים. אכן, כל צריכה מוגזמת של חומר מסוים (ולא רק קנאביס - גם קפאין, טבק או סוכר) אינה מומלצת, אולם התמכרות אינה בעיה פלילית אלא רפואית/נפשית. מקרים של צריכה מופרזת צריכים להיות מטופלים במסגרות הבריאות והרווחה ומקומם אינו בין כותלי בית המשפט. דווקא קנאביס בהקשר זה הוא חומר מסוכן פחות מחומרים אחרים, חוקיים, שצריכת יתר שלהם עשויה להוביל להשלכות בריאותיות וסביבתיות חמורות בהרבה בקרב המשתמשים - אלכוהול למשל.

על מנת למנוע את ההשלכות האלה צריך לקחת את המדיניות המוצעת צעד אחד קדימה ולגבש מדיניות חדשה מן היסוד אשר לא רק תסיר את האיום הפלילי מעל צרכני הקנאביס, אלא תסדיר בחוק את השוק כולו, לרבות מחיר מפוקח, הוראות והמלצות לשימוש, מינון מומלץ ובעיקר חינוך והסברה במקום האשמה והפחדה. הסדרת שוק הקנאביס תכניס למדינת ישראל מיליוני שקלים בשנה ממיסוי ובמקביל תחסוך הוצאות רבות שלא יהיה בהן יותר צורך באופן בו ניתן יהיה להפנות משאבים להסברה ראויה בדבר שימוש אחראי, שיקום המכורים והחזרתם למסלול החיים הנורמטיבי.

בעולם הגדול הבינו זאת מזמן, וכל הדוגמאות ממודלים שונים  - מאורוגוואי הסוציאליסטית המוכרת בעצמה קנאביס לאזרחים ועד קולורדו הליברלית בה מוצבות מכונות אוטומטיות לממכר קנאביס בקרנות הרחוב - מוכיחות כי הסדרה של הנושא מובילה לירידה בהיקפי השימוש, עליה במודעות לסכנות, הכנסות עצומות מכספי מיסים ופיתוח המשק והפחתה במקרי הפשע והאלימות.

צריך לומר את האמת - "המלחמה בסמים" במתכונתה הקודמת נכשלה כישלון חרוץ. יחסן של מדינות העולם לצרכני הסמים בכלל וקנאביס בפרט משתנה בהדרגה, ואפילו העצרת הכללית של האו"ם קראה באפריל 2016 לשינוי מדיניות המלחמה בסמים ול- "פיתוח, שכלול ויישום של מדיניות ואמצעים נוספים מלבד הרשעה בפלילים וענישה". אין כל סיבה שמדינת ישראל, המצטיינת בגידול וטיפוח של זני קנאביס מעולים לצרכים רפואיים, תישאר מאחור בנושא זה ותמשיך להטיל על אזרחיה את האיום להפוך לעבריינים בעל כורחם בגין מעשה נורמטיבי. ויפה שעה אחת קודם.