האם הורשע מורה שסיפק גראס לחבריו?

הפסיקה שוב מקדימה את החוק - בהתאם למסקנות ועדת דורנר, אנו רואים שוב ושוב הפעלת שיקול דעת נכון מצד בתי המשפט.

18/12/2016

כיצד יש לנהוג עם אדם שהודה כי סיפק סם מסוג מריחואנה לחבריו תמורת כיסוי עלות הרכישה? ובכן, תלוי את מי שואלים. בעוד שבשנים האחרונות מדינות מערביות רבות נוקטות במדיניות סובלנית כלפי שימוש בקנאביס (ובמדינות מסוימות הוא אף הפך לחוקי), מדינת ישראל עדיין מכלילה את הצמח בפקודת הסמים המסוכנים ורשויות האכיפה לעתים מתעקשות על השתת עונשים חמורים ולא פרופורציונאליים גם במקרים שאין בהם משום נזק חמור.

הנה לאחרונה הורשע נאשם בעבירת אספקת סמים מסוכנים, כאשר על פי כתב האישום הוא סיפק לחבריו קנאביס תמורת 100 שקלים בכל פעם. הנאשם הודה והורשע במסגרת עסקת טיעון, אך נושא העונש נותר פתוח לטענות הצדדים.

בעוד שהמדינה התעקשה על עונש מאסר של שנה, בנוסף למאסר על תנאי וקנס כספי, המליץ שירות המבחן לבטל את ההרשעה כליל ולהטיל על הנאשם עבודות שירות לתועלת הציבור בלבד. נטען כי יש להתחשב בכל שהנאשם הביע חרטה עמוקה על מעשיו בבית המשפט וכי לא הסתבך מעולם בפלילים עד למקרה זה. מדובר במקרה "קלאסי" של אדם נורמטיבי אשר לא חיפש לעצמו רווחים ממכירת הקנאביס ושיתף פעולה באופן מלא לאורך כל הליך החקירה.

סגן נשיאת בית משפט השלום ברמלה, השופט דר. עמי קובו, הסביר כי "הימנעות מהרשעה אפשרית בהצטבר שני גורמים מרכזיים: ראשית, סוג העבירה מאפשר לוותר בנסיבות המקרה המסוים על ההרשעה בלי לפגוע באופן מהותי בשיקולי הענישה האחרים, ושנית על ההרשעה לפגוע פגיעה חמורה בשיקום הנאשם".

שיקולי שיקום הנאשם במקרה זה, גברו על רכיבי הענישה האחרים וביניהם רכיב ה- "ההרתעה", לגביה כבר הוכח מעל לכל ספק כי אינה מתקיימת כלפי עבריינים (במובן של הארכת עונשי מאסר לשם הרתעת עבריינים מפני ביצוע עבירות) ואינה משפיעה כלל על היכולת לשקם אותם ולהחזירם למסלול חיים נורמטיבי.

יישום המבחנים עליהם דיבר השופט קובו, והתרשמותו כי ביצוע העבירה אינו מאפיין את אורחות חייו אלא חריג להם, הובילו אותו להחלטה על ביטול ההרשעה. הוא הסתפק בעבודות שירות לתועלת הציבור בהיקף של 350 שעות, נוסף על פסילת רישיון על תנאי והתחייבות בסך 5,000 שקל שלא לעבור עבירות סמים במשך שנה.

פסיקה זו היא חשובה משני טעמים:

הראשון והברור לכל - צריך לומר את האמת: מריחואנה אינה סם מסוכן יותר מאלכוהול או טבק. הפללת צרכני קנאביס אינה אלא איוולת ההופכת מאות אלפי אזרחים לעבריינים בגין מעשה נורמטיבי, לעיתים יומיומי, שאינו פוגע באיש.

השני - הגיע הזמן שהמילים הריקות בדבר "החמרת ענישה" יוחלפו בעשייה אמיתית לטובת שיקום למי שבאמת זקוק לו. לשם כך יש להגביר את המאמצים לשמירה על הביטחון האישי וליצור מציאות בה הסיכוי להיתפס בגין ביצוע עבירה הוא גבוה בהרבה מהקיים היום. רק מציאות זו, של הגברת האכיפה, בשילוב עם תכניות שיקום חברתיות לאסירים, תוכל להבטיח לנו חברה בטוחה יותר אשר תוקיע מתוכה את פורעי החוק בעצמה.

לקריאת החלטת בית המשפט במלואה מאתר Psakdin לחצו כאן.