משטרת ישראל מבקשת את עזרת הציבור

בניסיונן לפרק את ארגוני הפשיעה, מציירות המשטרה והפרקליטות את המטרה לאחר יריית החיצים. מסתבר שזה לא ממש עובד.

28/07/2016

עדי מדינה היו מאז ומתמיד כלי מרכזי בניסיונותיה של משטרת ישראל להילחם בפשיעה החמורה. העיקרון פשוט - מגייסים מישהו ש"יש לו מה להפסיד" על מנת שיפליל את חבריו בעוד שהוא זוכה להקלות, כספים ולהגנה מטעם המדינה. העדות נשמעת בבית המשפט, יש הפללה. כולם מרוצים. האמנם?

מעבר לבעייתיות העקרונית שיש בשימוש בעדי מדינה - מעין ניסיון של המשטרה להסיר מעליה את האחריות לאיסוף הראיות ולהעבירה למי שבעצמו ביצע פשע - פעמים רבות המטרה מקדשת את האמצעים ומכשירה את השרצים.

הנה רק שלשום קרס תיק מרכזי של ימ"ר תל אביב בבית המשפט המחוזי בתל אביב, כאשר התברר כי עדותו של עד המדינה בתיק נמצאה סותרת לעדויות של עד המדינה "החדש" שגויס לאחרונה בתיק המכונה 1131, ואפילו התובעת נאלצה להסכים כי נוצר "כרסום בתשתית הראייתית". שמונה חשודים נעצרו בתיק הזה בחשד למעורבות בחמישה מקרי רצח, כאשר המשטרה והפרקליטות ניסתה לקשר אותם עם ארגון הפשיעה, לכאורה, של האחים מוסלי.

בדיון בבית המשפט המחוזי בתל אביב, קבע השופט בני שגיא כי "ההתפתחות המרכזית שממנה נגזרות התפתחויות נוספות היא זו הקשורה לאותו מידע חדש שהתקבל. כזכור מדובר במידע שטיבו לא נחשף אך הוצהר כי הוביל למעצרם של אחרים בגין אותו רצח המיוחס למשיבים באישום הראשון. לשיטת המבקשת עולה כי זה כרסום בעייתי באישום הראשון".

הלהט שבו פועלת המשטרה על מנת לשים את ידה על עבריינים ופורעי חוק נמצא לעתים בעוכריה. הניסיון לגייס עדי מדינה כמעט בכל מחיר גובה מחיר גבוה מאוד של עדויות סותרות והגמשת דרישות הסף של הרשות להגנת עדים במשרד לביטחון פנים, לפעמים עד כדי "תפירת" התנאים הדרושים לטובת גיוס העד.

חקירת פשעים חמורים ומציאת ראיות מוצקות לביסוס כתב האישום הינה פעולה מורכבת הדורשת עבודה סיזיפית ומדוקדקת, עם ירידה לפרטים הקטנים ביותר. נדרשות שעות עבודה רבות, כוח אדם מיומן, שיטות חקירה שונות ואיסוף מודיעין נרחב. הסתמכות על עדי מדינה בלבד (או בעיקר) עלולה להוריד לטמיון עבודה של חודשים רבים רק משום סתירה אחת או אי דיוק בפרט כזה או אחר, ולפגוע באמון שרוחש הציבור כלפי המשטרה והפרקליטות.

שיטת העבודה הזו יוצרת, ולא בפעם הראשונה, את הרושם כי המשטרה בוחרת בפתרון הקל, ובגיבוי הפרקליטות ממליצה על הגשת כתבי אישום המבוססים על עדויות עדי מדינה המלאות סתירות ואינטרסים צרים. יש לזכור כי ראיות מוצקות לעולם תהיינה עדיפות על עדויות שותפים כבסיס להגשת כתב אישום והרשעה, אולם לשם כך יש למקד את החקירה בניסיון להגיע לחקר האמת ולא בניסיון להרשיע, לעתים בכל מחיר.