מי מפחד מביקורת?

בשבוע שעבר הודיעה שרת המשפטים, איילת שקד, על עיגון בחוק של נציבות הביקורת על מערך התביעה ומייצגי המדינה בערכאות. מהי בכלל אותה נציבות ומדוע חשוב להעניק לה מעמד חוקי?

18/03/2016

נציבות הביקורת על מערך התביעה ומייצגי המדינה בערכאות הוקמה לפני כשנתיים על ידי שרת המשפטים הקודמת, ציפי לבני, כיחידה אשר תפקידה העיקרי הוא לבקר בצורה מערכתית ויזומה את הפרקליטויות השונות, את בעלי ההסמכה מהיועץ המשפטי לממשלה, וכן את כל מיופי הכוח של היועץ המשפטי לממשלה. עוד בודקת הנציבות גם תלונות על פרקליטי המדינה ומייצגי המדינה בערכאות.

יחד עם זאת, ולמרות שעברו שנתיים מאז הקמתה, לא עוגנה הנציבות בחוק הישראלי ועצם הקמתה עוררה הדים רבים בקרב עובדי הפרקליטות. עיקר טענותיהם היו בנוגע לסמכויות הנציבות לביקורת פרטנית על הפרקליטים עצמם, והם אף שבתו במשך ארבעה חודשים עד להקמת ועדה לבחינה מחודשת של הנושא בראשות שופט בית המשפט העליון לשעבר ומבקר המדינה לשעבר, אליעזר גולדברג.

לאחרונה הגיש השופט גולדברג את מסקנותיו לשרת המשפטים, ובהן קבע בין היתר כי יש לעגן את הנציבות בחוק הכולל מתן הגנות לגורמים המבוקרים (חסיון במקרים מסוימים, הגשת תצהיר כתנאי להגשת תלונה, זכות שימוע ועוד), להמשיך עם הביקורת הפרטנית אך לפצל אותה ממערך הביקורת המערכתית. כמו כן, צריכה הביקורת המערכתית לכלול ביקורת גם על היועץ המשפטי לממשלה.

לאחר דיונים במסקנות הוועדה, החליטה השרה על עקרונות המתווה החדש אשר יקיים הליך ביקורת בצורה מדורגת במשך שנתיים:

בשנה הראשונה תתקיים ביקורת פרטנית לצד ביקורת מערכתית בגוף הנציבות. בשנה זו תינתנה הגנות לפרקליטים החשופים לביקורת פרטנית; בשנה השנייה, הביקורת המערכתית תיושם במודל של ביקורת פנים והביקורת הפרטנית תישאר תחת נציבות הביקורת. גם בשנה זו תינתנה ההגנות לפרקליטים החשופים לביקורת פרטנית. לאחר שנתיים יחליט שר המשפטים מהו המתווה הנכון יותר להמשך פעילותה של הנציבות.

הנציבות הינה כלי חשוב בהליך המשפטי. היא מבטיחה שיהיה "מי שישמור על השומרים", מאפשרת את קיומו של משפט הוגן והליך שוויוני לכולם. עיגון הנציבות בחוק הינו מהלך חשוב ביצירת "איזונים ובלמים" בתהליך העבודה של הפרקליטות, מניעה של ניצול סמכות לרעה, הגברת אמון הציבור במערכת החוק והצדק והבטחת השוויון בפני החוק.

לקריאת דו"ח הוועדה המלא לחצו כאן